החלטה בתיק בש"פ 4899/13

1.        מונחת לפניי בקשה שמינית להארכת מעצרם של שלושה נאשמים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות  אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 15.07.13 או עד למתן פסק דין בת"פ 38119-03-11 בבית המשפט השלום בבאר-שבע, לפי המוקדם. נוכח בקשת משיב 2 לדחיית הדיון בבקשה ובהסכמת המשיבים והמבקשת, הוארך מעצרם של המשיבים עד ליום 30.07.13. הדיון בעניינם התקיים לפניי בתאריך 23.07.13

2.        ביום 22.3.11 הוגש כתב אישום לבית המשפט השלום בבאר שבע כנגד שנים עשר נאשמים וביניהם שלושת המשיבים בבקשה שלפניי. כתב האישום ארוך ומסועף מכיל ארבעה עשר חלקים ולמעלה מ-30 אישומים שונים. במסגרת כתב האישום יוחסו למשיבים שורה של עבירות מס על פי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 ופקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. על פי הנטען, החל משנת 2008 ועד למעצרם בחודש פברואר 2011 הנפיקו המשיבים חשבוניות מס פיקטיביות בסכומים עצומים וניהלו פנקסי חשבונות כוזבים באופן שגרם נזקים חמורים לקופת המדינה. בכך התחמקו המשיבים מתשלום מס וסייעו לאחרים לעשות זאת. למשיב 1 מיוחסות עבירות מס בסכום כולל של כחמש מאות מיליוני שקלים, למשיב 2 מיוחסות עבירות מס בסכום של למעלה משבעים מיליון שקלים, ולמשיב 3 מיוחסות עבירות המסתכמות בקרוב למאתיים וארבעים מיליון שקלים.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לעצור את שלושת המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים. ביום 23.5.11 ניתנה החלטת בית המשפט השלום (כב' השופט נ' אבו טהה), שהורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. נקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירות המיוחסות להם הכוללת עדות של שלושה עדי מדינה, מסמכים רבים, הודעות של מקבלי החשבוניות הפיקטיביות, האזנות סתר וכן שתיקתם של משיבים 1 ו-2 בחקירתם שמחזקת את ראיות התביעה. עוד קבע בית המשפט השלום שקמה עילה למעצר המשיבים בהתקיים חשש מפני שיבוש הליכי משפט, השפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים וכן נשקפת מהמשיבים מסוכנות לציבור לפי סעיף 21(א)(ב) לחוק. לאחר שבחן את תסקירי שירות המבחן וחלופות המעצר שהוצעו, לא השתכנע בית משפט השלום כי די בחלופות מעצר כדי לאיין את מסכונותם של המשיבים. 

           ערר שהגיש משיב 2 לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נדחה ביום 15.6.11 וכך גם בקשת רשות לערור שהגיש לבית משפט זה. ביום 24.10.11 דחה בית משפט השלום את בקשותיהם של משיבים 2 ו-3 לעיון חוזר בהחלטתו להורות על מעצרם עד תום ההליכים, בקובעו כי התמשכות ההליכים נגרמה גם עקב התנהלות המשיבים ובאי-כוחם.

3.        משפטם של המשיבים החל להתנהל בחודש אפריל 2011. לנוכח ריבוי הנאשמים, מורכבותו והיקפו החריג של התיק, בית משפט השלום הקצה מועדים רבים ורצופים לשמיעתו. ביום 21.05.12 הסתיימה פרשת התביעה. בית המשפט קבע 45 ישיבות לצורך שמיעת פרשת ההגנה, אך 20 ישיבות מתוכן בוטלו ובחלק מן הישיבות האחרות לא נוצל הזמן שנקבע מראש במלואו כיוון שעדים מטעם ההגנה לא התייצבו. בהחלטתו מיום 18.12.12 קבע בית משפט השלום כי פרשת ההגנה של משיבים 1 ו-3 הסתיימה והם ייחשבו כמי שהצהירו "אלה עדיי". משיב 2 סיים את הגנתו ביום 14.1.2013. סיכומי הצדדים הוגשו במהלך חודש מרץ 2013. המועד למתן הכרעת הדין נקבע ליום 16.6.13. ואולם, בסוף חודש אפריל, עקב התפתחויות חדשות ביחס לעדי התביעה, הגישו המשיבים בקשה לערוך חקירה חוזרת של עדים ולצרף ראיות חדשות. בית המשפט קבע דיון נוסף ליום 30.07.13 ומועד להקראת הכרעת הדין ביום 15.10.13.

           על רקע הימשכות ההליכים המתוארת, בית משפט זה נדרש להאריך את מעצרם של המשיבים מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים שבע פעמים עד כה. בהחלטתו בבקשת ההארכה הרביעית הורה השופט ח' מלצר שלא להאריך את מעצרו של משיב 1 היות שהיה נתון במאסר, ואילו מעצרם של משיבים 2 ו-3 יוארך ב-75 ימים, במהלכם רשאים הם "להציע חלופות מעצר הדוקות בתנאי מעצר בית מלא, בצירוף איזוק אלקטרוני וניתוק תקשורת" (בש"פ 6300/12). בהתאם, ערך שירות המבחן תסקיר מעצר בעניינם של משיבים 2 ו-3, במסגרתו לא התרשם כי החלופות והערבים שהוצעו מתאימים. בהמשך האריך השופט א' שהם את מעצרם של המשיבים כולם ב-90 ימים נוספים (בש"פ 7876/12). השופט ע' פוגלמן קיבל את בקשת ההארכה השישית להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים כאשר משיב 1 היה עדין אסיר במועד החלטה זו. הגם שהמשפט התקרב לסיומו, בחן השופט ע' פוגלמן האם בשל הימשכות ההליכים יש מקום לשקול חלופות מעצר. נקבע כי משחלף פרק זמן נוסף מאז שנדונה לאחרונה האפשרות לשחרר את המשיבים לחלופה, אין מניעה שהמשיבים יגישו לבית משפט השלום בקשה לבחון את התאמתם של ערבים נוספים כמפקחים (בש"פ 509/13).

           לאחר החלטת השופט ע' פוגלמן, הגיש משיב 2 בקשה לעיון חוזר נוכח חלוף הזמן הניכר מאז החלטת המעצר המקורית. בתסקיר המעצר העדכני שנערך בעניינו לקראת הדיון התרשם שירות המבחן מהערבים שהוצעו, אך לאור נתוני אישיותו והערכת הסיכון הגבוהה של משיב 2, לא הומלץ לשחררו ממעצר (תסקיר מיום 20.02.13). לאחר ששקל את תסקיר המעצר מצא בית משפט השלום כי גם בנקודת הזמן הנוכחית, מסוכנותו של משיב 2 לא התקהתה באופן המאפשר לשחררו לחלופת מעצר (החלטה מיום 3.04.13). לאחר שחרורו ממאסר, הגיש גם משיב 1 בקשה לעיון חוזר במעצרו. בית משפט השלום דחה את הבקשה משום המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו והחשש כי ימלט מן הדין, וכן אימץ את המלצתו השלילית של שירות המבחן ביחס לחלופה שהוצעה כי אינה מתאימה לרמת הסיכון של משיב 1. בשתי ההחלטות הדגיש בית משפט השלום את סיומו הצפוי של ההליך בתיק העיקרי כשיקול לחיזוק מסקנתו, בין היתר בשל החשש להימלטות המשיבים מן הדין לקראת מתן גזר הדין. יצוין כי משיב 3 לא הגיש בקשה לעיון חוזר.

           בבקשת ההארכה האחרונה של מעצר המשיבים, עמדה השופטת ד' ברק-ארז על שלושה שיקולים: מצד אחד, מידת המסוכנות הנשקפת מן המשיבים וחלקם בהתמשכות ההליך בתיק העיקרי; וההסתבכות האפשרית של ההליך שמעכבת את סופו של המשפט מן הצד השני. נקבע כי בשקלול אלה יש להורות על הארכת מעצרם של המשיבים רק  עד לסיום שנת המשפט הנוכחית ביום 15.07.13 או עד למתן פסק דין בעניינם. אם לא תינתן הכרעת הדין במועד שנקבע לה ביום 16.6.2013, הרי שעד אז ההתפתחויות הצפויות של המשפט יתבררו יותר. מעצרו של משיב 1 הוארך ב-73 ימים, ומעצרם של משיבים 2 ו-3 הוארך ב-61 ימים.

           ההתפתחויות האחרונות בתיק העיקרי מאז ההארכה האחרונה נסבו בעיקרן על חקירה שנפתחה כנגד עד המדינה הרביעי בתיק בחשד לשיבוש הליכי משפט, בעקבותיה גם שקלה המבקשת אפשרות לבטל את ההסכם שנחתם עמו. על רקע בקשות מטעם המשיבים להגיש ראיות נוספות ולערוך חקירה חוזרת של עד המדינה ועדים נוספים, בית המשפט קבע דיון ליום 16.06.13. ביום למחרת הודיעה המבקשת שאינה מבטלת את ההסכם עם עד המדינה.  עם זאת, לאור בקשת משיבים 1 ו-2 לקבל חומרי חקירה הקשורים לעד המדינה טרם קיום הדיון, נדחה הדיון ליום 30.07.13 לשם שמיעת עד המדינה. עוד התבקש בית המשפט על ידי המשיבים לעצור את מלאכת כתיבת הכרעת הדין עד לסיום חקירתו הנוספת של עד המדינה. כמו כן, משיב 2 הצהיר כי בכוונתו להגיש בקשה לגילוי ראיה חסויה. בנסיבות אלו קבע בית המשפט השלום מועד להקראת הכרעת הדין ביום 15.10.13.

4.        בבקשה שלפניי, טוענת המבקשת כי הטעמים והעילות להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים נותרו בעינם. המבקשת מדגישה כי נערכו מספר תסקירי מעצר למשיבים ואילו המלצת שירות המבחן הייתה שלא לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר על אף חלוף הזמן. זאת בשל רמת המסוכנות הנשקפת מהם. עוד נטען שלמרות הדחיות האחרונות בסיום המשפט, הלכה למעשה נותר רק דיון אחד לצורך שמיעה חוזרת של עד המדינה. לטענת המבקשת היות שמועד הכרעת הדין קבוע לאמצע חודש אוקטובר, ישנה סבירות גבוהה שהארכת המעצר המבוקשת תהיה האחרונה בתיק.

המשיבים מתנגדים לבקשה להארכת מעצרם. בניגוד לעמדת המדינה החוזרת על עצמה בבקשות ההארכה האחרונות, טוענים הם שההליך בתיק העיקרי אינו קרוב לסיום נוכח ההסתבכות המתוארת של אחד מעדי המדינה. לטענת בא כוח משיב 1, מאחר שחלק ניכר מחומר החקירה בעניינו של עד המדינה שהועבר למשיבים הינו חסוי, הוא מתעתד להגיש בקשה לגילוי ראיה חסויה בימים הקרובים. על פי בקשתי בדיון, התחייב בא כוח משיב 1 כי הבקשה תוגש עד ליום חמישי, 25.07.13. לטענתו בקשה זו ככל הנראה תעכב את העדתו של עד המדינה. עוד הוסיף שישנה סתירה בין הוראת בית משפט זה בהחלטותיו הקודמות לבחון חלופת מעצר עבורו, ובין החלטתו האחרונה של בית משפט השלום שקבע שלא ניתן לאיין את מסוכנתו כלל. משיב 1 סבור כי נוכח התארכות הליכי המשפט האחרונה שאין לזקוף לחובתו, השתנתה נקודת האיזון ונוטה היא כעת לשחרורו. נטען כי ביכולתו לספק ערבים טובים שיצמצמו את מסוכנותו.

משיב 2 מדגיש כי לאור הדחיות האחרונות במתן הכרעת הדין, אין לקבל את הבקשה להאריך את מעצרו של מרשו. טיעונו נסמך על החלטת ההארכה האחרונה מפי השופטת ד' ברק-ארז בגדרה קבעה כי אם לא תינתן הכרעת הדין בתוך תקופת ההארכה השביעית, יש מקום לבחון שוב את הבקשה על רקע ההתפתחויות במשפט. בא כוח משיב 2 מבקש לאבחן את מרשו משני המשיבים האחרים היות שעברו הפלילי אינו מכביד. הוא מדגיש שהערבים שהוצעו במסגרת חלופת המעצר בעניינו נמצאו אמינים ורציניים, והם יוכלו להפחית את החשש מפני בריחה או הימלטות מהדין.

אף משיב 3 התנגד להארכת מעצרו. הוא ביקש להציע חלופת מעצר נוכח התארכות ההליכים. לגישתו, ביכולתו להציע חלופה ראויה ולא עשה זאת מפני היותו בלתי מיוצג.

5.        לפי סעיף 61 לחוק המעצרים, נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר. ואולם קיים חריג בסעיף 62 לחוק המאפשר לשופט בית המשפט העליון להורות על הארכת מעצר לתקופה של 90 ימים נוספים. בליבת ההכרעה בבקשה להארכת מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים ניצבים שני שיקולים: האחד, קצב התקדמות המשפט; השני, המסוכנות הנשקפת מהנאשם. בבקשה שלפניי, השמינית במספר, בחינת שני השיקולים מציגה תמונה מורכבת.

           המסוכנות הנובעת מהמשיבים נלמדת הן מחומרת העבירות המיוחסות להם והן מעברם הפלילי. מעשיהם מעידים על פעולות מתוחכמות ושיטתיות לאורך שנים במטרה להעלים סכומי עתק מרשויות המס. לצד זאת, משפטם של המשיבים מתנהל משך זמן רב מאד כאשר הם יושבים במעצר עד תום ההליכים כבר קרוב לשנתיים ומחצה. בהחלטותיו הקודמות בעניין הארכת מעצרם עמד בית משפט זה על תרומתם של המשיבים, כל אחד כפי חלקו, להתמשכות ההליכים. התנהלות זו היוותה לא אחת (ולא שתיים) שיקול להארכת מעצרם. מהחומר שלפניי עולה כי בית משפט השלום עשה כמיטב יכולתו לנהל את הדיון ברציפות תוך קביעת ימי דיונים מרובים וארוכים. משפטם של המשיבים היה קבוע למתן הכרעת דין בסופו של חודש יוני. ואולם, עקב התפתחויות חדשות הקשורות באחד מעדי המדינה בחודשים האחרונים, סיומו של המשפט מתעכב. בנקודת הזמן הנוכחית, עתיד להתקיים דיון נוסף בעוד כשבוע ימים לשם עריכת חקירה חוזרת לעד המדינה, והקראת הכרעת הדין קבועה ליום 15.10.13. על בסיס זה טוענת המבקשת שהמשפט צפוי להסתיים במסגרת תקופת ההארכה הקרובה. ואולם בפי המשיבים טענות באשר להיקף החומר המוגבל שהתקבל מהמדינה לקראת חקירת עד המדינה עקב החיסיון שהוטל, ולדבריהם הם מתכוונים להגיש בקשה לגילוי ראיה חסויה עד ליום חמישי ביום 25.07.13. לכן טוענים המשיבים כי הדיון האחרון שנקבע לא יספיק והמשפט אינו קרוב לסיומו.

כאמור, בהחלטתו בהארכת המעצר השישית קבע השופט ע' פוגלמן כי נוכח חלוף הזמן מאז נידונה בקשת המשיבים לשחרור לחלופה, אין מניעה שהמשיבים יגישו חלופות מעצר על מנת שבית משפט השלום יבחן את התאמתן. דהיינו, חרף מסוכנותם של המשיבים, לא נשללה על הסף האפשרות לבחון שחרורם ממעצר כפוף לאיתור חלופה ראויה. ואכן, במסגרת בקשתו לעיון חוזר הציע משיב 1 חלופת מעצר שנבחנה על-ידי שירות המבחן ונמצאה לא מתאימה. בדיון לפניי טען משיב 1 כי ביכולתו להציע ערבים אחרים אמינים שיוכלו לאיין את מסוכנותו. בלי להביע עמדה לתוכן החלופות המוצעות, רשאי הוא להגיש בקשה מתאימה לבית משפט השלום על מנת שיבחן את הערבים הנוספים.

משיב 3 אינו מיוצג בבקשה שלפניי ועולה כי כך גם בהליך העיקרי. עד כה לא הוצעה כל חלופת מעצר מטעמו וייתכן שהדברים קשורים. בדיון לפניי התברר כי לא הגיעו לידי משיב 3 חומרי חקירה שונים, ואף עותק של הבקשה שבכותרת. על רקע זה, הסכים בא כוח המבקשת כי יתאפשר למשיב 3 להציע חלופת מעצר בעל-פה בבית משפט השלום, ושהמבקשת תגיש את החומר הרלוונטי בעניינו עד יומיים לפני הדיון.

           במצב דברים זה, החלטתי להורות על הארכת מעצרם של משיבים 1 ו-3 עד לתאריך 11.09.13, או עד למתן פסק דין בעניינם, לפי המוקדם. עד מועד זה תוכלנה להיבחן חלופות המעצר המוצעות לפני בית משפט השלום. כמו כן, הצפי לגבי התקדמות המשפט יתבהר.

6.        אשר למשיב 2, בתסקיר המעצר העדכני שנערך בעניינו לאחר הארכת המעצר השישית הוצעו חמישה ערבים שונים. שירות המבחן התרשם כי הערבים מנהלים אורח חיים חיובי ויכולים לשמש כמפקחים. המלצתו השלילית על שחרור משיב 2 לחלופה נבעה מאישיותו והערכת המסוכנות הגבוהה. כאמור בית משפט השלום בהחלטתו מיום 03.4.13 דחה את בקשתו של משיב 2 לעיון חוזר במעצרו. זאת בין היתר על יסוד העובדה שהתיק מצוי בפתחו של מתן הכרעת דין ולכן ניתן לומר שהמדובר בהארכת המעצר האחרונה (כזכור מעצרו הוארך מאז פעם נוספת ב-61 ימים נוספים). כפי שנוכחנו, התיק לא התפתח בכיוון רצוי זה, וכעת מונחת לפניי בקשה שמינית להארכת מעצרו של משיב 2. בל נשכח כי מאז תסקיר המעצר האחרון חלפו כמעט שישה חודשים. בנוסף, יש לקחת בחשבון כי לחובתו של משיב 2 עומדות שתי הרשעות קודמות בלבד, כאשר אחת מהן היא עבירת גרימת מוות ברשלנות. ברי שאין להקל ראש עם עבירה זו, אך לא נראה שהינה רלוונטית כדי לחזק את מסוכנותו בתיק זה. כמו כן, זהו לו המעצר הראשון במסגרתו הוא עצור כבר כשנתיים וחמישה חודשים. בכך שונה מצבו של משיב 2 מהמשיבים האחרים. יצוין עוד כי מאז החלטת השופט ע' פוגלמן בדבר האפשרות שמשיב 2 יפנה בעיון חוזר ויציע חלופת מעצר חלפה כחצי שנה.